מזל שיש Google Reader

כבר חודשיים שאני משחק עם google reader. למי שבמקרה לא מכיר את התוכנה אז הנה בקצרה הרעיון מאחוריה:

הרבה מאוד אתרים היום, במיוחד אלו מהם שהם בלוגים, מאפשר קבלת עדכונים מהם על ידי זרמי RSS. יש הרבה מאוד תוכנות שיודעות לקרוא את הזרמים האלה ולהציג אותם. עד לתכנה של גוגל העיקרון המקובל היה שבהתאם למהות הפורמט כמעדכן כך גם התוכנה שמייצגת אותו. כלומר - אם RSS הוא פורמט עדכונים הרי שגם התוכנה שמציגה אותו צריכה לייצג עדכון. ומכאן מהר מאוד מגיעים להודעות קופצות שמתריעות על כל עדכון.

Google reader עושה משהו אחר. בהיפוך קטן הוא מתנהג לכל צורך מעשה כמו עיתון. הלקוח הוא היוזם של ההתקשרות - הוא נכנס לאתר, ושם הוא רואה את כל החידושים מרוכזים - מאז הפעם האחרונה שנכנס. במילים אחרות - חדשות.

אלא שלעומת חדשות רגילות הלקוח בוחר את תוכנן. אני למשל מכוון לשני בלוגים של חברים שלי, לכמה בלוגים טכניים, קצת תרבות ומוסיקה וזהו. למעשה מדובר בעיתון שהוא לחלוטין מותאם לתחומי העניין שלי עם כותבים שאני בוחר.

יש כמובן את האפשרות להכניס גם זרם מעיתון ממש, אבל את זה אני לא עושה. אם הייתי רוצה משהו כזה, כללי לכולם, כבר הייתי הולך לאתר של העיתון עצמו. אלא שזה כבר לא מעניין אותי.

ולמה זה לא מעניין אותי? פשוט כי הבחירה התוכנית של עיתון איבדה את הרלוונטיות שלה אלי כבר מזמן. כל מה שהעיתונות מציעה לי היום היא בליל מעשים חולפים של אנשי "כוח" כגון פוליטיקאים אפורים ומשעממים ואנשי צבא כוחניים שבטוחים שמה שצריך לעניין אותי עכשיו הוא המצב הביטחוני - משהו שאני משלם ממיטב כספי להם על מנת שלא אצטרך להיות מודאג ממנו. ומה אם הם לא מתפקדים כראוי? נו...אין הם שונים מהשיפוצניק הממוצע. וחוץ מזה הפוליטיקה שלנו כבר מזמן הצליחה להגיע לסטגנציה. כבר זמן רב שהשלטון איננו מספק תרופה לשום בעיה שהיא באמת בעיה שלי בלבד; כזו שאני צריך פתרון שלה. והבעיות הגדולות? למעשה בד"כ הוא רק יוצר לי בעיות גדולות - אם ניקח דוגמה את העניין ה"מעניין" ביותר - הסכסוך האווילי עם הפלסטינאים - אזי הרי שלא אני גרמתי לו. לשמחתי אני גם די מצליח להתחמק יפה מתוצאותיו. אז ככה שכנראה גם הבעיות הגדולות הם בעיות שעושים אותן גדולות על מנת לשמור עניין (ולהיבחר! או להבדיל להתחמק מחקירה).

ויש עוד כל מיני נושאים, חלקם דיונים מרושעים ולא רלוונטיים של זקנות יחנאיות, חלקם הטיות מכוונות של הדיון דרך מנגנוני ממשל (אם בוחרים להבין את התקשורת על פי ריינהארט וחומסקי וחלקם סתם קשקושים שמנציחים סטריאוטיפים שדי לנו מהם בארץ שלנו. מעט מאוד fun.

בקיצור קצתי בעיתונים הכלליים האלה שמכוונים להיות רכלנים בלבד (לטעמי).

ולכן טוב שיש Google Reader. במקום לקרוא שיממון אני קורא את המאמרים היותר מעניינים של חבריי ואתרי התוכן המאוד מסוימים, וכל זה עדין דרך הפורמט הנינוח של עיתון. שהרי אין ויכוח שזה פורמט טוב - משהו שאני יכול לבקר בו ומודיע לי כל פעם מה חדש. אני ממליץ לכולכם לנהוג כמוני - פתחו חשבון גוגל, וצרו לכם (לאט לאט) עיתון משלכם. אם חיפשתם פעם דרך להתחיל לקבל חדשות טובות - זוהי דרך מוצלחת מאוד. אגב אזהרה - אם מי מכם הכותבים בעיתון שלי שיתחיל לשעמם הוא יפוטר בצורה ישירה. בלא מכתב פיטורים וללא אזהרה מוקדמת. אבל אין מה לרחם יותר מדי...הוא הרי לא ידע מכך. כמה גלובלי, אנונימי ומופלא הוא עולם האינטרנט!