קירקגור ואני

אני תושב נתניה. אם נדייק (יש כאלה שזה חשוב להם) אני גר בפולג. שני רחובות מאותו מקום מפורסם בו ירתה יד האלוהים (כי עוד לא גילו מי) טיל לאו על אסי אבוטבול . עד היום אפשר לעבור שם, ואני עובר שם כמעט כל יום עם האופניים שלי, ולראות את החור בכביש שנשאר מאותו טיל. חיסולים ופשע מאורגן. זה מה שיוצא לנו מנתניה. אז נכון שיש לנו גם סניף איקאה וג'קו אייזנברג וחופי ים, אבל מי זוכר את זה (האירוניה עברה טוב?). זה לא תמיד היה ככה. בזכות חופי הים נתניה נחשבה פעם לעיר תיירותית מצליחה. במקום פושעים ידעה נתניה בעיקר מתרחצים והייתה מוכרת בעיקר על העניין הזה. משהו לא טוב קרה. וזה לא שהפושעים גברו כל כך. אין כאן יותר פושעים מבהרצליה או מבתל אביב. למעשה, אם נדייק, רוב משפחות הפשע, אם מנהלות את עסקיהן בנתניה, כבר לא גרות כאן. אין כאן יותר חיסולים, אפילו כאלה שזוכים לתקשור (לדוגמה, הרצח של יעקב אלפרון ) מבמקומות אחרים. אלא שתל אביב לא זוכה להיות מתוך זה עיר הפשע, ונתניה כן. אבל הבעיה היא שמאז שהחופים הזדהמו והתיירים פחתו אין משהו אחר. נתניה לא מוכרת בזכות דברים אחרים שקורים בה. אולי כי לא הרבה באמת קורה, או ...

לא נצחי לפני שבועיים נחתה מחשבה בראשי. עוד פחות מ-70 שנה אמות. משום שאני לא מאמין באפשרות לחיי העולם הבא אז זה יהיה הסוף. הסוף לחיים, הסוף לתחושות, לחלומות, לזהות שלי. זהו, לא עוד אני. כל הבניינים שבניתי לעצמי, לטובת חיים מאוחרים טובים יותר כבר לא ישנו. כי המרוויח כבר איננו. מעניין, שימושי מאוד למתאבד בפוטנציה, פחות לי. אבל אם התחלתי כבר אז כדאי שאבין עד לאן זה יכול להגיע. אולי בכ"ז אפשר להבין משהו חיובי. אם כן נמשיך. אם אני עושה משהו עם כוונה לחיי נצח, ולרווח נצחי שלי הרי שאין בזה טעם כי אני לא נצחי. למעשה, כל מה שיביא רווח רק בעוד כל כך הרבה זמן, אין לו טעם. התזמון הזה, כמובן, הולך וקטן ככל שהאדם מתבגר. יותר טוב להבין עניין כזה עם דוגמה. אם אני משקיע עכשיו כסף ככה שהוא יישא רווח בעוד 200 שנה, זה לא מעניין אותי – ולא משנה כמה ריבית ארוויח, כי לא אוכל ליהנות מן הכסף (לעניין זה שווה לבדוק מה קורה במצב של הקפאת חיים על דרך "כאשר הישן התעורר" של ה.ג' וולס, הרומנטיקן המבעס של המדע הבדיוני). בעצם כל דבר מספיק גדול ומספיק חשוב, מהסוג של "משהו שיישאר לאחר מותי", ...