קירקגור ואני

בעיון שאקיים מתישהו אסביר שתורת המוסר שאני עובד איתה מגזירת הבנתי את טוב האדם מחייבת אותי לתת ריבונות לאדם ומשום כך גם לא לקיים נגדו אלימות. התורה הטבעונית, במידה והיא מגדירה עצמה תורה מוסרית, ולא כתנועה שמונעת מרחמים בלבד, מחפשת לומר לי שעלי להרחיב את טווח היצורים עליהם אלימות תהיה משהו שאשפוט נגדו באופן מוסרי. הטיעון ה"מוסרי" עובד בערך ככה, אם אני טוען שהאלימות כלפי אדם אינה רצויה משום שאדם הוא ריבון על חייו על שום תודעתו ויכולתו לתת תכליות לעצמו, הרי שגם חייה היא כזו. לחייה יש ריבונות על חייה, היא בעלת תודעה. לכן אני, כאדם, בעל יכולת לבחור, אמור להישפט מוסרית על שום פעילות אלימה נגד חיה, כשם שאני נשפט מוסרית על פעילות דומה מול אדם. הנוסחה פשוטה. בעל מודעות, ולכן יצור שיכול לתת לעצמו תכליות זכאי לאי אלימות. מי שאלים כלפיו, מפר את החוזה, ונשפט לרעה מוסרית, וגם מותר על זכותו לאי אלימות. ברור שזה עובד עם בני אדם. אדם שיפגע באדם אחר יהיה טיפש אם יחשוב שלא "יחטוף" על כך, ויהיה לא הוגן אם ידרוש את הגנת המוסר. זה לא עובד עם חיות. הנה למה. נהיר ה...