קירקגור ואני

הפוסט הזה קצת מסובך, אבל הוא מנסה להסביר משהו חשוב על איך אנחנו מנקים את המחשבה משטויות ואיך מחליטים מתי ויכוח הוא מיותר (אפילו אם אנחנו כבר בתוכו!). אז בבקשה להתאמץ. כל מי שלמד איזשהו תחום של פילוסופיה אמור להכיר את עמנואל קאנט. פרופסור פרוסי בן המאה ה-18 שהוא אולי הגיבור הכי משמעותי של החשיבה הפילוסופית המודרנית. קאנט הוא מנתץ משובח של אשליות שהליצן האלים ניטשה (ובכינוי הזה אני נותן לו מחמאה, למי שלא הבין, הוא הרי המורה שלי!) ידע להעריך את חובו לו. הרי אם ניטשה הכריז שאלוהים מת, הוא רק אמר את מה שקאנט אמר יותר בנימוס מאה שנה לפני כן. אבל כל זה לא ממש מעניין עכשיו. היום אני רוצה לדבר על מושג חשוב שקאנט עשה עליו הרבה מאוד הון מחשבתי - האנטינומיה. אנטינומיה (ביוונית משהו כמו "ניגוד חוק") היא סתירה שקורית בתוך מערכת הנחות. הסתירה מתרחשת כאשר מוצגות שתי (או יותר) דעות מתנגדות שאי אפשר לישב אותן ביחד ואי אפשר להפריך אותן. במצב זה אנחנו מחויבים לבחון מחדש את מערכת ההנחות ואם היא תקינה. מערכת ההנחות, או ההנחה שקאנט רצה לדבר נגדה היא שאפשר לדעת ולדבר על כל דבר. קאנט רצה לומר שזה ל...